סיני עם כינור גדול

אילו הזדמנתם השבוע לסין, יכולתם לצפות במחזה יוצא דופן: יצירה ישראלית־יהודית בביצוע תזמורת רוסית, בניצוחו של מנצח סיני בעל קשר עמוק ליהדות ולעם ישראל.

“התרבות הסינית מעריכה את התרבות היהודית”.

נדב גדליה

מה הקשר בין מנצח סיני בעל שם בין־לאומי ובין שמירת שבת יהודית? כדי להבין זאת צריך להכיר את סיפורו של ג’יאנאן יאן EW בסינית, אם אתם מתעקשים) – מנצח סיני בן 36, שבדרך מפתיעה התגלה שהוא שומר שבת.

היהדות, כך התברר לו במהלך חייו, איננה רעיון מופשט או זר, אלא חלק מההיסטוריה המודרנית של ערים בסין עצמה. נוכחותה ניכרת עד היום באתרים, באדריכלות ובזיכרון התרבותי. הדבר התבהר לו במיוחד בעיר טיאנג’ין, שבה גדל, ושבה חיה בראשית המאה ה־20 קהילה יהודית פעילה.

“באודסה הקשר נעשה אישי יותר”, הוא מספר. “אחד ממוריי לניצוח היה הפרופ’ דוד יוסיפוביץ’ ספיטינר (1925–2011), מנצח באופרה הלאומית של אודסה ומוזיקאי ממוצא יהודי. מעבר להשפעתו המקצועית, דרכו נחשפתי לערכים המזוהים עם המסורת היהודית – כבוד ללימוד, אחריות אישית והעברת ערכים מדור לדור”.

לדבריו, עם השנים הבין שניצוח איננו רק מקצוע, אלא דרך להתבונן בעולם. “תזמורת היא דגם מוקטן של חברה: היא משלבת מסורת וחדשנות, משמעת וחופש ביטוי, קולות אישיים ויעד משותף אחד”.

שמירת שבת בסין

גולת הכותרת של סיפורו היא שמירת השבת. “גדלתי במשפחה אדוונטיסטית של היום השביעי, קהילה שמקדשת את השבת, ולכן שמרתי שבת מאז ילדותי. משקיעת החמה ביום שישי ועד מוצאי שבת אני משתדל להתרחק מעבודה, מהודעות עסקיות ומעיסוקים יום־יומיים שאינם הכרחיים. הזמן הזה מוקדש לתפילה, להתבוננות שקטה, למשפחה ולהתחדשות פנימית”.

לדבריו, השבת היא תזכורת שבועית לכך שהחיים אינם רק עשייה ויעילות, אלא גם משמעות, הודיה ושקט נפשי – רעיון שמזכיר מאוד את השבת היהודית.

תרבות סינית ויהדות – חיבור עמוק

כיצד הוא רואה את הקשר בין התרבות הסינית ליהדות?
“אני מבין את הקשר הזה באמצעות שני צירים מרכזיים. הראשון הוא היסטורי ומוחשי: דרך נתיבי המשי, דרך הופעתה והשתרשותה של הקהילה היהודית בקאיפנג, ודרך הקשרים ההיסטוריים בין העמים. הציר השני הוא רוחני־השוואתי, ונוגע למבנה העמוק של שתי המסורות”.

לדבריו, בשתי התרבויות יש דגש חזק על מוסר מעשי, אחריות משפחתית, לימוד טקסטים והמשכיות קהילתית. “זה מסביר מדוע רבים חשים באופן אינטואיטיבי שלשתי המסורות יש אופי דומה – כפי שנהוג לומר, טמפרמנט משותף”.

הקהילות היהודיות בסין

האם יש כיום בסין קשרים נוספים ליהדות?
“כן. יש אנשים הרואים עצמם צאצאים של הקהילה היהודית ההיסטורית בקאיפנג ומבקשים לחדש לימוד ומסורת. בערים הגדולות פועלות גם קהילות יהודיות קטנות, לרוב של זרים, עם חיי קהילה ושבתות. נוסף על כך יש מספר מצומצם של סינים הלומדים יהדות ברצינות, לעיתים בשל קשר משפחתי ולעיתים כחלק מתהליך גיור”.

לדבריו, העניין נובע משילוב של מודעות היסטורית גוברת, חשיפה לעולם דרך חילופי תרבות ומשיכה לערכיה המרכזיים של היהדות – מוסר, לימוד, משפחה וקהילה.

ומה היחס הכללי של הסינים ליהודים ולישראל?
“אין בחברה הסינית מגמה אנטי־יהודית רחבה. היחסים בין סין לישראל היו לאורך השנים ידידותיים ומתאפיינים בכבוד הדדי ובשיתופי פעולה בתחומים רבים – תרבות, מדע, טכנולוגיה, חקלאות וחינוך. אמנם ברשתות החברתיות אפשר להיתקל לעיתים בקולות ביקורתיים כלפי ישראל, אך זו תופעה שולית שאינה משקפת את עמדת הרוב”.

גשר בין תרבויות – קונצרט בסין

בעת הריאיון היה ג’יאנאן נרגש לקראת קונצרט סמלי במיוחד: ב־1 בינואר ניצח בהיכל הקונצרטים של צ’אנגשה שבהונאן על ביצוע הקונצ’רטו השני לפסנתר מאת המלחין הישראלי ד”ר ברוך ברלינר, בביצוע תזמורת סימפונית רוסית.

זהו שילוב בין־לאומי נדיר: יצירה ישראלית בביצוע תזמורת רוסית, בניצוח מנצח סיני, באולם סיני מהחדשים והמשוכללים במדינה. האולם המרכזי בהיכל מכיל כ־1,446 מקומות ישיבה.

“ביצוע יצירה ישראלית על במה כזו מגלם משמעות מיוחדת”, הוא אומר, “משום שיצירותיו של ברלינר נשענות על מוטיבים יהודיים ועל סיפורי התנ”ך. הקונצ’רטו השני מבוסס על האורטוריה ‘אברהם’”.

ומה הרשים אותו במוזיקה?
“יש בה אווירה ייחודית – ממד של מסתורין, לעיתים עדין ולעיתים ישיר מאוד. גם כשהמוזיקה לירית, יש בה מתח פנימי וצבע אישי מובהק. אני חושב שהביצוע הזה העניק לקהל הסיני היכרות של ממש עם יצירתו. קונצרט חי מאפשר להרגיש את העומק, הדמיון והקול האישי של המלחין, ואני מאמין שהוא מעורר עניין כן להמשך ההיכרות עם יצירתו”.