אוקסנה יאבלונסקאיה

"…המוזיקליות של יבלונסקאיה אף פעם לא פונה לניצול המוזיקה לתפארתה שלה. אם טעם ותובנה סגנונית אומרים לך משהו, אתה תיהנה מאוד להאזין לה."

"התזמורת מיותרת ביצירה 'תמונות בתערוכה' כשיש פסנתרנית בכוחותיה של יבלונסקאיה שמציירת בצבעים בלתי מחיקים כאלה. הקהל הנרגש ביקש ארבעה הדרנים".
לוס אנג'לס טיימס

"…יבלונסקאיה היא תערובת של תשוקה, כוח ושירה, ובמהלך קונצרט אחד, מעבירה את עצמה, את הפסנתר שלה ואת הקהל בכל הישג שניתן לצפות מרסיטל לפסנתר."
טורונטו סטאר

"…כדמות מרשימה ליד הפסנתר, יבלונסקאיה הולכת על המחווה הגדולה ולא על הפרטים העדינים, וכך שמענו נגינה ואת ביצועי ההקשה, בהם שמענו כמות עצומה של התרגשות קרביים ואשר לא הותירו ספק שיבלונסקאיה בשליטה מלאה על סך המשאבים של המקלדת."

הסימפוניה של מחוז מונטריי

"…קהל גדול קיבל אותה בחזרה לשיקגו, והתוכנית שלה חשפה טכניקה מרשימה כתמיד, כמו גם טמפרמנט באותה מידה באלגנטיות הפשוטה של רונדו של מוצרט ובאקורדים הרועמים של אטיוד מאת סקריאבין. יכולת מושלמת של תפעול המקלדת איך שהיא רוצה, יבלונסקאיה יודעת מתי לקחת סיכונים ומתי לסגת ולתת למוזיקה לדבר בעד עצמה".

"בשתי היצירות הגדולות, הסונטה של בטהובן ברה מינור, אופ' 31, שתיהן יצירות דרמטיות ומרגשות – מקוריותה הנועזות של יבלונסקאיה עלתה על פני השטח. היא לקחה את החופש המלא תוך ניסויים בקצב ובדינמיקה מנוגדים בפרק הראשון של בטהובן. היא התעכבה על פסי הפתיחה האיטיים בכל פעם שהם חזרו, הניחו לכל צליל עולה להיבנות ולהדהד לפני שהמלודיה צללה לתוך שלל התווים הקצרים".

"ב-Marche Funebre המפורסם של סונטת שופן, היא הדגישה את האופי הבלתי פוסק של נעימת הבס ולא את הווליום שלה. בפרק הפתיחה של הסונטה, היא העניקה קוהרנטיות מוזיקלית כמעט כאוטית זו על ידי הדגשת חזרתם של מוטיבים מוקדמים. היא דאגה שנשמע רחש של אוקטבות תחת מנגינה מזמרת ואת הפיתולים ההרמוניים שעזרו לחזק את הצורה של התנועה הקדחתנית הזו".

"היכולת הטכנית העצומה של יבלונסקאיה הייתה בתצוגה החיה ביותר בשישה אטיודים של סקריאבין מאופוס 8, שהולחנו בחיקוי לאטיודים של שופן. אבל כמו מוצרט רונדו K.511 והנוקטורן של שופן אופוס 9, מס' 1 וסקרצו אופוס 31, מס' 2 נחשפה גם יכולתה לטוות מנגינה מדיטטיבית לירית."

שיקגו סאן-טיימס

נגינת הפסנתר הכריזמטית של אוקסנה יבלונסקאיה והפרשנויות העמוקות הביאו אותה לשבחים כבר למעלה משלושים שנה. אוקסאנה יבלונסקאיה, הידועה בזכות הווירטואוזיות העוצמתית שלה, הרגישות המעולה והדחף הרגשי העמוק שלה וקסמה לקהלים ברחבי העולם.

אוקסנה יבלונסקאיה נולדה במוסקבה. בהיותה מתבגרת, היא למדה בבית הספר המרכזי למחוננים במוסקבה בהדרכתה של אנאידה סומבטיאן הגדולה, איתה עבדה עד גיל 16. מאוחר יותר למדה בקונסרבטוריון של מוסקבה אצל אלכסנדר גולדנויזר האגדי. בגיל 22 החלה מערכת יחסים מקצועית עם טטיאנה ניקולאייבה בתוכנית הדוקטורט, ולאחר מכן שימשה כעוזרת שלה בקונסרבטוריון במוסקבה. לאחר סיום לימודיה בהצטיינות גבוהה, היא הופיעה מול העולם המערבי בפריז בתחרות ז'אק לונג-תיבו ב-1963, בתחרות ריו דה ז'נרו ב-1965, ובתחרות בטהובן של וינה ב-1969. היא זכתה בפרסים מובילים בכל שלוש התחרויות וקיבלה מספר רב של הזמנות לחזור, אך בגלל המלחמה הקרה לא הורשתה לעשות זאת.

בעודה בברית המועצות, ביצעה אוקסנה יבלונסקאיה את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של שוסטקוביץ' עם הפילהרמונית של מוסקבה תחת המנצח יורי סימונוב בקונצרט היובל למלחינים בקרמלין. היא הייתה המבצעת הראשונה שניגנה את "באסו אוסטינאטו" של רודיון שדרין, שהפך ליצירת החתימה שלה. מעמדה כמקצוענית מושלמת הוגבר על ידי מלחינים סובייטים וזרים בולטים רבים שהקדישו לה את המוזיקה שלהם.

למרות המוניטין שצברה בברית המועצות והיותה זוכת פרס בשלוש תחרויות בינלאומיות, היא מעולם לא הורשתה לנגן מחוץ לגוש המזרחי… עם זאת, היא הקליטה עבור הלייבל Melodya וזכתה בתואר היוקרתי של סולנית הפילהרמונית של מוסקבה. התואר שם אותה בחברת אמני עילית כמו גיללס, ריכטר, רוסטרופוביץ', אויסטרך וקוגן. הופעות סולו יוצאות דופן עם תזמורת הבולשוי, סדרת כוכבי מוסקבה וקונצרט חגיגות יום ההולדת ה-65 של שוסטקוביץ' היו אישורים לכישרון המדהים שלה.

ב-1975, כשהיא במצוקה עקב מגבלות עקביות על חירותה האישית והאמנותית, היא הגישה בקשה לויזה לארה"ב. מעשיה הביאו לאובדן מעמדה כפרופסור בקונסרבטוריון מוסקבה. נאסר עליה להופיע. היא חיכתה יותר משנתיים לויזה ולבסוף, היא הורשתה לעזוב את הארץ עם אביה ובנה הקטן בשל החריצות והעתירה של ליאונרד ברנשטיין, סטיבן סונדהיים, ריצ'רד רודג'רס, קתרין הפבורן, בר אילן ולמעלה מ-45 סופרים, מוזיקאים, סנאטורים ושחקנים מפורסמים.

אוקסנה יבלונסקאיה הגיעה לניו יורק ב-1977, לא ידועה, ולאחר שלא הופיעה על במות אולמות הקונצרטים יותר משנתיים. היא הופיעה לראשונה בניו יורק ברסיטל באולם אליס טולי בלינקולן סנטר רק ארבעה חודשים לאחר מכן וזכתה לשבחים מהעיתונות. ברסיטל הבכורה שלה בקרנגי הול באוקטובר הבא השתתף קהל רב, ומאז היא תפסה את מקומה בין הפסנתרנים החשובים בעולם.

פעם נחשבה ל"סוד השמור ביותר של ברית המועצות", לאחר מכן הופיעה ביותר מ-40 מדינות.

לאחר הופעת הבכורה שלה ברסיטל בהיכל המלכה אליזבת בלונדון ב-1982, כתב ה"דיילי טלגרף": "יבלונסקאיה היא סוג של פסנתרנית שמשיג בקלות ובטבעיות את מה שאחרים נאבקים להשיג במשך כל החיים." ב-1986, לאחר הופעתה הקנדית עם התזמורת הסימפונית הלאומית תחת המנצח מסטיסלב רוסטרופוביץ', הודתה מבקרת המוזיקה של טורונטו סטאר: "היא ניגנה את ה-3 של רחמנינוף כאילו הוא נכתב עבורה".

אוקסאנה יבלונסקאיה התגלתה כאחד הכישרונות המרתקים ביותר בדורה. היא הופיעה עם רבות מהתזמורות הסימפוניות הטובות בעולם ועם רבים מהמנצחים המובילים בני זמננו. כפסנתרנית יוצאת דופן, היא ידועה באותה מידה בזכות הופעות סולו. בנוסף לקרנגי הול ולינקולן סנטר, היא הופיעה ברויאל אלברט הול וב-Wigmore Hall בלונדון, בתיאטרון קולון בבואנוס איירס, באולם סאנטורי בטוקיו, באולם התזמורת בשיקגו, ברויאל קונצרטחבאו באמסטרדם, באולם הגדול של הקונסרבטוריון של מוסקבה, האולם הגדול של הפילהרמונית של סנקט פטרסבורג, אולם המלכה אליזבת בלונדון, תיאטרון שלדוניאן וחדר המוזיקה הוליוול באוקספורד, אנגליה, תיאטרון מגדור ואולם שאנז אליזה בפריז, בית האופרה בסידני, התיאטרון העירוני בריו דה ז'ניירו, מרכז האמנויות בסיאול, Shanghai Arts Center, Royal Thompson Hall בטורונטו, Y street 92בניו יורק, Osaka Arts Center ועוד רבים.

אוקסאנה יבלונסקאיה שיתפה פעולה בהופעות עם מנצחים מהוללים, כמו אלכסנדר דמיטרייב, אלכסנדר אניסימוב, יורי ארונוביץ', רודולף ברשאי, הרברט בלומשטאדט, בוריס ברוט, אברהם צ'אבס, סרגיו קומיסיונה, פרנץ פול דקר, לורנס פוסטר, יוש פורסט, פיירוש פורסט, גמבה, פיודור גלושצ'נקו, ענבל, ארנולד כץ, אנטון קרסיס, דמיטרי קיטאנקו, אריק קלאס, קיריל קונדרשין, אורי מאייר, פואט מנסורוב, נתן רחלין, מסטיסלב רוסטרופוביץ', גנאדי רוז'דסטבנסקי, סטניסלב סקרובצ'בסקי, פאבל סורוקין, יבגני סבטלנוב וויקטור ימפולסקי.

בשנת 1990, לאחר היעדרות של 13 שנים, חזרה לרוסיה לקונצרט סולד-אאוט, כיתות אמן ורסיטלים בקונסרבטוריון של מוסקבה. מאז היא חוזרת בקביעות לרוסיה ומוכרת שוב כווירטואוזית פסנתר עילית במדינה.

בשנים האחרונות, שיתפה פעולה עם בנה, הצ'לן/מנצח הנודע, מועמד לפרס הגראמי לשנת 2007 דמיטרי יבלונסקי. הקונצרטים שלהם זכו לשבחים ציבוריים וביקורתיים עצומים. הניו יורק טיימס כינה את הופעת הבכורה שלהם בקרנגי הול "דיאלוג תוסס". הקלטותיהם יחד כוללות מופעי צמד לצ'לו ולפסנתר וכן קונצ'רטים לפסנתר מאת חצ'טוריאן וגלזונוב שהוקלטו עם התזמורת הסימפונית של מוסקבה, צ'ייקובסקי, רחמנינוב, פרוקופייב, ברהמס, הקונצ'רטו הראשון של ליסט והקונצ'רטים הראשון והשני של שופן עם התזמורת הפילהרמונית של מוסקבה.

בנוסף להצלחתה כפסנתרנית קונצרטים ואמנית הקלטות, כיהנה בתפקיד פרופסור לפסנתר בבית הספר ג'וליארד בניו יורק. היא הרצתה מספר רב של כיתות אמן בבתי ספר נכבדים למוזיקה, אקדמיות, קונסרבטוריונים ופסטיבלים ברחבי העולם, כגון ניופורט ובודואין בארה"ב, פליין וטורס בצרפת, אגם מג'ורה בשוויץ, ואוקספורד פילומוסיקה באנגליה. היא מייסדת שותפה של הפסטיבל הבינלאומי Puigcerda Musica Clasica בספרד, הנערך מאז 1998, ופסטיבל המוזיקה הבינלאומי של Gabala באזרבייג'ן.

יצרה מהדורות רבות של מוזיקת פסנתר מאת Cimarosa, צ'ייקובסקי, Lyadov, Balakirev, Gluck, Glinka ואחרים עבור חברת המוזיקה הבינלאומית, תוך המשך שיתוף הפעולה שלה עם חברת המוזיקה היוקרתית הזו.

גב' יבלונסקאיה מכהנת גם בחבר השופטים של תחרויות פסנתר בינלאומיות רבות, כמו לידס באנגליה, פרנץ ליסט בהולנד, פרוקופייב בסנקט פטרסבורג רוסיה, המאמאצו ביפן, תחרויות בטייוואן, אנדורה, בתחרות הסיילר הבינלאומית לפסנתר. ותחרות הפסנתר הבינלאומית ולדימיר הורוביץ, התחרות האלקטרונית לפסנתר במיניאפוליס, מיני חוזה איטורבי בוולנסיה,
פרנסוס במונטריי, מקסיקו וכן תחרות סנדאי ביפן ותחרות בטהובן בבון, חוסה איטורבי בלוס אנג'לס, לב ולסנקו בבריסביין, גריג באוסלו וברגן, ותחרות שנחאי בין היתר.

בין הקלטותיה הרבות, התקליטור של ליסט/שוברט זכה בגרנד פרי, הדיסק של אגודת ליסט הבינלאומית בבודפשט. בביקורת של דצמבר 1995 על תקליטור צ'ייקובסקי שלה, כתב מדריך התקליטים האמריקאי, "אוקסנה יבלונסקאיה היא אמנית שראויה להישמע ובכל רפרטואר שתבחר".
במרץ 2006, ביצעה רסיטל פתיחה סולד-אאוט בהיכל קרנגי זנקל בניו יורק לציון ייסוד אגודת שופן בניו יורק, שבה מונתה לסגנית נשיאה ומנהלת מוזיקלית.
סיבוב ההופעות בן ששת הקונצרטים בצרפת עם קונצרט סולד-אאוט בתיאטרון מאגדור ההיסטורי של פריז הגיע מיד לאחר מכן, שם ביצעה אוקסנה יבלונסקאיה את הקונצ'רטו השלישי לפסנתר של רחמנינוף עם Orchester National D'Ille de France.

לאחר הופעה מפוארת בתיאטרון מגדור, כינה המבקר הצרפתי סיריל ברון את יבלונסקאיה "הצארית הגדולה של הפסנתר הרוסי שברגע אחד פתחה עבורנו את כל רוסיה האימפריאלית".

ב-15 בדצמבר 2006, אירוע סולד-אאוט נוסף, שזכה לכינוי "אוקסנה יבלונסקאיה וחברים", התקיים באולם זנקל, שם ביצעו אוקסנה ודמיטרי יבלונסקי את סונטת הצ'לו והגראנד פולונז של שופן וזכו לתשואות סוערות. המלחין לואל ליברמן כתב לאחר הקונצרט הזה: "הביצוע העמוק של הסונטה הזו יישאר בזכרוני במשך זמן רב".

במהלך קונצרט זה התקיים טקס הפתעה: לאוקסנה יבלונסקאיה הוענק תואר אקדמאית כבוד של האקדמיה הבינלאומית לאמנויות של האו"ם. היא זכתה בחברות באקדמיה הבינלאומית לאמנויות בסן פרנסיסקו ובאקדמיה העצמאית הבינלאומית לאמנויות ליברליות במוסקבה, במדליית הזהב של איינשטיין על הישגים יוצאי דופן באמנויות ובדיפלומות רבות. באוקטובר 2008 פתח המכון לפסנתר אוקסנה יבלונסקאיה את שעריו בקסטלנואובו די גרפגנה בטוסקנה, איטליה.

שנת 2008 הייתה בסימן חגיגת 70 שנה של אוקסנה יבלונסקאיה, במהלכה הופיעה רבות. היא התחילה את השנה עם רסיטל ליום השנה החדשה בקטאניה, איטליה. בישראל ביצעה את הקונצ'רטו הראשון של צ'ייקובסקי ארבע פעמים, ולאחר מכן הופיעה עם הקונצ'רטו של גריג בטורקיה. היא נתנה רסיטל סולו בטוסקנה, לימדה כיתות אמן באקדמיית Hamamatsu ביפן, ושפטה בתחרות ליסט באוטרכט, בחוזה איטורבי בלוס אנג'לס ובתחרות לפסנתר אלקטרוני במיניאפוליס. בנוסף, היא לימדה בספרד, נתנה רסיטל סולו ב-MTNA בלוס אנג'לס, ניהלה כיתות אמן והופיעה בקונצרט למוזיקה קאמרית בניס. היא גם הקליטה את עונות השנה והאלבום לצעירים מאת צ'ייקובסקי. שני קונצרטים ב-29 בנובמבר וב-1 בדצמבר שודרו בטלוויזיה הלאומית בטייוואן: יבלונסקאיה ביצעה את הקונצ'רטו הראשון של שוסטקוביץ' עם התזמורת הסימפונית הלאומית בטאיפיי ובטאיצ'ונג. הסיום הגדול של החגיגה בת השנה התקיים ב-11 בדצמבר עם קונצרט שכל הכרטיסים אליו נמכרו ב-Zankel Hall שב-Carnegie Hall בניו יורק, בו ביצעה אוקסנה יבלונסקאיה את בטהובן ה 4, שופן ה 2 ושוסטקוביץ' ה 1 וקיבלה מחיאות כפיים סוערות.

בשנים 2009, 2011, 2013 ו-2016, עמדה בראש תחרויות הפסנתר הבינלאומיות בגבאלה, אזרבייג'ן, וביצעה עם התזמורת הפילהרמונית המלכותית את הקונצ'רטו "הקיסר" מס' 5 מאת בטהובן.

בשנת 2014, גב' אוקסנה יבלונסקאיה ובעלה, בונה הפסנתרים והטכנאי אלכסנדר וולצ'ונוק, עשו מהלך משמעותי בחייהם בעלייה לישראל.
באוקטובר 2016 הוזמנה ללמד באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. בשנת 2019, יבלונסקאיה שפטה בתחרות הסנדאי הבינלאומית לפסנתר.

אוקסנה יבלונסקאיה היא אמנית ויועצת אמנותית של ימאהה לכיתות אמן של ימאהה בניו יורק.